ידיעות אחרונות, כלכלה שישי

קטעים מתוך: טור שישי- סבר פלוצקר יום שישי, כ"ד בכסלו תשס"ו, 15.12.06

 הסתירה הגדולה

איך אפשר להסביר את העובדה שלמרות איומי המלחמה מכל עבר, הבורסה בשיא והמשקיעים הזרים נוהרים לישראל? והאם הישראלים דווקא הצביעו נכון בבחירות האחרונות?

יהודי לא צעיר, שכבר פרש מעסקים והעבירם לבנו, משך אותי השבוע הצידה באחד מהכנסים הרבים שארצנו הקטנה שופעת בהם. אני מבקש תסביר לי משהו, אמר האיש: רק אתמול ראיתי בטלוויזיה מיליון לבנונים מפגינים בכיכרות ביירות תחת דגלי חיזבאללה וקוראים ,מוות לישראל". רק אתמול ראיתי את ראש ממשלת חמאס מכריז בגלוי שארצו לעולמם לא תכיר ביישות הציונית, ומתקבל בכבוד מלכים בכל מדינה ערבית אליה מגיע. רק אתמול שמעתי את בכירי צה"ל מזהירים מפני מלחמה קרובה מאוד....  כל זה, המשיך את דבריו בן-שיחי, קרה אתמול וקורה היום. והנה אני בכנס הזה, ומה אני רואה? חגיגה בשיאה. אנשי עסקים מחייכים מפה לאוזן וחושפים תוכניות להרחבה, מיזוג, הנפקה, קנייה. משקיעים מחוץ לארץ צובאים על הדלתות, מביאים לישראל מיליארדים של דולרים ומבטיחים להביא עוד מיליארדים. שרים ופרופסורים משבחים את ביצועי המשק ולא מהססים להכריז: מעולם מצבנו לא היה כה טוב. וגם אני רואה בעצמי: הבורסה בשיא, השקל בשיא, הרווחים בשיא, העבודה בשיא... שאלתי היא, איך אתה יכולה להסביר את הסתירה הגדולה הזאת, בין טבעת האיומים המתהדקת סביבנו לבין החגיגה הכלכלית? את הסתירה בין מצב רוחם השפוף של חבריי וחבריך, של הישראלים שאינם מפסיקים לדבר על היעדר מנהיגות לאומית ו"הממשלה על הפנים" לבין חגיגת הקניות שלהם? ובעיקר, ידידי, הכיצד תסביר את הסתירה בין העננים הקודרים כל כך באופק הביטחוני והמדיני שלנו לבין הריצה של משקיעי החוץ לישראל? מי טועה כאן? שאל.

  איני יודע להסביר את הסתירה, אמרתי לו בכנות, אך אני חש אותה כמוך, תוהה עליה, מנסה להבין אותה....  

 מעולם לא היה טוב יותר

הסתירה לא יושבה. ואני נחשפתי אליה מחדש בשיחה מרתקת עם מורטון מנדל, בן 84, מבכירי הפעילים של יהדות אמריקאית, בעל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון, ומי שהיה בעבר יו"ר ועידת הפדרציות היהודיות של ארה"ב. במראה צעיר בהרבה מגילו, מנדל קופץ ארצה מביתו בקליוולנד, אוהיו, פעמים אחדות בשנה.

בעבר הסתפק בפעילות פילנתרופית, באחרונה השקיע בתעשיות ישראליות (לא היי-טק , הוא אומר, אני טוב בתעשיית בסיס מהסוג הישן, לכן קניתי עם שותפים ישראלים את מפעל הזכוכית פניציה בירוחם) ומחפש הזדמנויות לעוד השקעה. מה קרה בארץ, שאלתי, ששינה את גישתך? מה זאת אומרת מה קרה, השתומם מנדל, הרי יש לכם ארץ נהדרת השוקקת פעילות עסקית. כיף להשקיע כאן. הסתכלתי בו בהשתוממות. האומנם על ארצנו הוא שח? אך לא היה ספק: הוא מתכוון לכל מילה. כלאחר יד.

בביטול גמור, הזיז הצידה היהודי החכם ולמוד הניסיון את הפחדים שהשתמעו משאלותיי ופסק: מעולם לא יה מצבה של ישראל טוב יותר. "אתה שואל האם ישראל מקום מסוכן להשקיע, בגלל האיומים של המטורף מטהרן? ואני שואל אותך: מאיפה הפסימיות הזאת שאני פוגש כאן? מה קרה לכם, הישראלים, עם אופטימי מאין כמותו? מה המרה השחורה שנכנסה בכם? עמדתם במבחנים יותר קשים מהאיומים של אחמדיניג'אד. האם לפני 60 שנה מישהו היה מתנבא שישראל תהיה למעצמת טכנולוגיה מובילה בעולם? אז קיומכם היה בסכנה, לא כעת." ישראל תשרוד לנצח? "זו שאלה טיפשית. בגילי מושג נצח הוא כבר יחסי. אבל במבט לעשרות שנים קדימה, לי ולידידי וחברי בין יהודי התפוצות אין צל של ספק שישראל תשרוד ותפרח".

 ב-1998 פתח את שעריו בירושלים "מכון מנדל למנהיגות", ממומן בעיקר מתרומותיה של "קרן מנדל". הדרך להקמת המכון, המפעיל שורה של תוכניות להכשרה וטיפוח שח מנהיגות מצטיינת בישראל- מנהיגות חינוכית, חברתית, ציבורית וצבאית- הייתה ארוכה ורבת מכשולים, ומנדל מוכן לספרה לפרטיה.

כיום לומדים במסגרות "מכון מנדל למנהיגות" עשרות חניכים, יהודים וערבים, אזרחים וקצינים, מורים ופקידים בכירים. יעדו של המכון להכשיר שכבה חדשה של גברים ונשים בני 35 עד 42 שיוכלו "לטפס לעמדות השפעה ופיקוד" במערכות ניהוליות בישראל, והם בעלי פוטנציאל לכך. "מכון מנדל" מעניק להם מלגות נדיבות ולימודי חינם וגאה בבוגריו. ההרשמה למחזורים הבאים נמשכת.

האם אתה, כמי שהמכון למנהיגות נושא את שמו, מודע לעומק משבר המנהיגות בישראל? "אני שומע מידידיי הישראלים קיטורים על ,'מנהיגות חלולה', על מנהיגות 'ללא חזון הדואגת רק לעצמה', וכיוצא באלה. אני מקשיב, אבל לא מסכים. ממש לא. אני מכבד ומוקיר את ההנהגה העכשווית של ישראל, את המרץ והיוזמה שלה. מפרספקטיבה של שנותיי ראיתי ופגשתי אינספור פוליטיקאי. הדימוי הציבורי שלהם היה תמיד נמוך, כמעט בלא קשר לכישוריהם וסגולותיהם. הפוליטיקה נחשבת- באמריקה כמו בישראל וכמו בעוד דמוקרטיות רבות- לעיסוק כמעט בזוי ולבטח לא כזה שאמא יהודיה תחלום עליו לילדיה. מבחינה זו, כמוכם כמונו, האמריקאים. שום דבר לא יוצא דופן.

 המנהיגות הישראלית טובה מהאמריקאית?

 "נכון לעכשיו, הייתי אומר שכן. אני לא שותף לציונים הנמוכים שנותנים רוב הישראלים לחברי הממשלה שלהם. יש בקרבם אישים ממדרגה ראשונה. ואני גם רוצה להזכירך, שבבחירות האחרונות בישראל בחרתם בדיוק באנשים אלו. שילמתם בקולותיכם כדי לתת להם את השלטון. ואתה יודע מה? לדעתי לא טעיתם". מנדל, קרא את סקרי דעת הקהל. הציבור הישראלי חושב שכן טעה בבחירות. "מה לעשות, זו מחירה של דמוקרטיה, והדמוקרטיה הישראלית היא אות ומופת לעמים רבים".

 אם מצבנו המנהיגותי כה נפלא, למה את צריך את המכון למנהיגות שלך? למה הכרזת על הקמת מרכז מנהיגות נוסף בנגב? שים את כספך ליעדים אחרים....

"המכון שלי משקיע במנהיגי העתיד המסוגלים לשנות את ישראל, ולא במי שכבר אוחזים בהגה. אנחנו אומרים להם: לכו והטביעו את חותמכם, לכו והנהיגו, ולכו וחוללו מהפכים במציאות הישראלית. לא שהיא רעה אלא שהיא צריכה תמיד להשתפר".

 קנית מפעל בקבוקים בירוחם. ישראל יכולה להתחרות בסין, למשל בייצור בקבוקים?

"יכולה ומתחרה. אנחנו כבר שידרגנו את הייצור בירוחם, ומייצאים את הבקבוקים שלנו לחוץ לארץ. השוק הישראלי קטן עלינו. ישראל לא יכולה ולא צריכה לכרוך את כל עתידה הכלכלי בהיי-טק וביצוא של היי-טק. כן, אפשר להתחרות אפילו בסינים".

 כאחד ממנהיגיה הבולטים של יהדות אמריקה, האם אתה מעלה על דעתך התנתקות אפשרית של הממשל האמריקאי מהעיסוק במזרח התיכון- מין "עייפות מזרח תיכונית"- וכתוצאה מכך גם אדישות ואי אכפתיות כלפי ישראל?

"אין אפשרות כזו. ארה"ב, גם אם תתייאש ממעורבותה בשינויי משטר במזרח התיכון, תישאר לתמיד לצידה של ישראל. התמיכה בישראל, ראיית ישראל כבת בריתה הטבעית של ארה"ב, מושרשת עמוק בכל מערכות הממשל האמריקאי. זה שילוב של אינטרס ורגש, שאף אדמיניסטרציה אמריקאית לא תתכחש לו לפחות לא בימיי חיי".  

עד מאה ועשרים איחלתי למורטון מנדל, האופטימיסט הבלתי-נלאה בגיל 84.